אודות שי שמיר

לא ידעתי שזה הכיוון. ממש לא.
למדתי בקבוצה של שיעורי פלדנקרייז. נהניתי מאד. לאחר כשנה התחלתי לקרוא ספר של ד”ר משה פלדנקרייז, ואחרי 20-30 עמודים עברה במוחי מחשבה מהירה וברורה: “יש כאן הבטחה לכמה עשרות שנים!” כלל לא חשבתי שאעסוק בכך, הייתי בן 24 אבל העתיד לבוא הוכיח שקלטתי אז משהו מאד חשוב, ולא נתתי לידיעה לחמוק מידי. למרות חוסר באמצעים באותן שנים (הייתי סטודנט שנה א’ לפילוסופיה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית), נרשמתי ללימודים של 4 שנים להיות מוסמך כמורה ומטפל בשיטה. האמת? עד סוף הלימודים לא חשבתי שזה עומד להיות עיסוק עיקרי בחיי. רק בסוף הלימודים, בטיול הגדול שעשיתי בהודו, הבנתי ששאר התכניות והפרפרים שהיו לי בראש ובבטן אינם רלבנטיים. התחלתי ללמד פלדנקרייז.
היה לא קל, ההכנסה היתה זעומה, חילקתי עיתונים בשעה 4 בבוקר, השלמתי הכנסה בעבודות דחק, אבל ידעתי שזו הדרך.
אחרי כ 4 שנים קיבלתי פניה מקיבוץ מעגן מיכאל לבוא ולטפל בחברי הקיבוץ. קיבלתי חדר, מיטת פלדנקרייז חדשה ותחושה ששטיח אדום נפרש לפני. כך הרגשתי לכל אורך 16 שנים במעגן מיכאל. נתתי שם את המיטב שבי, למדתי המון, קיבלתי יחס מעולה ורכשתי ידע ונסיון שלא יסולאו מפז. ועל כך אני מודה מקרב לב.